גזר דין בתיק תו"ב 17891-12-08

1.       ביום 25.12.08 הוגש כתב אישום נגד הנאשמת בו הואשמה בביצוע עבודות ושימוש הטעונים היתר ללא היתר - עבירה על פי סעיפים 145(א), 204(א) ו- 208 ל חוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 (להלן - חוק התכנון והבניה). בעובדות כתב האישום צוין כי ביום 25/5/08 בוצעו במשק 123 בבית הלל  עבודות ושימוש ללא היתר, וכי הנאשמת היתה המשתמשת, המבצעת של העבודות, האחראית לעבודות ולשימוש, המחזיקה ומי שהיה עליה להשיג היתר.  העבודות והשימוש היו   כמפורט להלן:

          א.      בניית ארבע יחידות אירוח מעץ בקירוי רעפים (152 מ"ר);

          ב.      תוספת בניה לבית מגורים קיים (138.22 מ"ר);

          ג.       בניית סככה חקלאית מפולשת מברזל בקירוי אסבסט (120 מ"ר);

          ד.      הצבת מכולה (12 מ"ר) מתחת לסככה חקלאית;

          ה.      שימוש חורג במבנה שיעודו מחסן בתור חדר כושר (80 מ"ר).

2.       בדיון ביום 3.5.11 בפני כבוד השופטת דחלה - שרקאוי הודיעו באי כוח הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון לפיו יוגש כתב אישום מתוקן, אשר בעובדותיו תודה הנאשמת.  ביום 23/8/11 הוגש כתב האישום המתוקן בו הואשמה הנאשמת בביצוע עבירה על פי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה.    בפרק העובדתי צויין כי במועד בעבר העולה על תקופת ההתיישנות בוצעו במשק 123 עבודות בניית תוספת לבית מגורים קיים (138 מ"ר), ואילו במאי 2008 בוצעו עבודות נוספות  ללא היתר,  ואף נעשה במבנים ובמקרקעין שימוש ללא היתר,  כדלקמן:

          א.      הקמת מבנה עץ המשמש כיחידת אירוח (32 מ"ר);

          ב.      הסבת מבני משק ישנים (דיר ומתבן) לשלושה חדרי אירוח (152 מ"ר) ולחדר כושר (80 מ"ר);

          ג.       הצבת קונטיינר (12 מ"ר).

כן צויין כי הנאשמת היתה בעלת הזכויות במקרקעין, המחזיקה בהם, המשתמשת, מבצעת העבודות והשימוש   ומי שהיה עליה להשיג היתר.

3.      בדיון ביום 22.4.12 הודיע הסנגור כי הקריא לנאשמת את כתב האישום המתוקן, כי הבינה אותו וכי היא מודה בעובדותיו.  לאור הודייתה, הרשעתי את הנאשמת בביצוע עבירה על פי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה.

4.      טיעוני המאשימה לעונש - בא כוח המאשימה טען כי בעוד שלבניית התוספת לבית מגורים קיים (138 מ"ר)  במועד בעבר העולה על תקופת ההתיישנות הוצא לאחרונה היתר ( ת/1),  הרי טרם  ניתן היתר לחדרי האירוח. הוא ציין כי הנאשמת הגישה בקשה לליגאליזציה, ועד כה עמדה במרבית התנאים  שנדרשו על ידי הרשות המוסמכת.  למרות זאת, סבר בא כוח המאשימה כי יש לראות בחומרה את העובדה כי במשך למעלה משלוש שנים (מאז הוגש כתב האישום המקורי) מפעילה הנאשמת לרווחתה הכלכלית את שלוש יחידות האירוח, בידיעה כי היא פועלת בניגוד לחוק.  לאור זאת, הוא עתר להשתת עונשים שיכללו צו הריסה, צו איסור שימוש, קנס מרתיע והתחייבות להמנע מביצוע העבירה.

5.      טיעוני הסנגור לעונש -   הסנגור טען כי אך כפסע בין המצב המשפטי כיום לבין קבלת ההיתר הנכסף, אשר ירפא את הפגם הקיים בו הודתה הנאשמת. כראיה הציג את גיליון הדרישות לבקשה להיתר מיום 18.4.12 ( נ/1) ממנו עולה מרבית  הדרישות כבר נענו. הגיליון מונה עשרים ושש דרישות שקויימו וחמש דרישות שטרם קויימו. עוד הוא טען כי אין מקום לעתור לצו איסור שימוש, אשר יפגע בנאשמת באופן כלכלי, לאחר שהמאשימה נמנעה לאורך השנים מאז הגישה את כתב האישום המקורי לבקש צו האוסר על השימוש בחדרי האירוח.  בנוסף, הצביע הסנגור על מצב בריאותה הקשה של הנאשמת, רצונה ופעולותיה להכשיר את הפגם והעדר עבר של הרשעות בדיני התכנון והבניה כמצדיקים גזירת העונש כבית הלל.

6.      דבר הנאשמת - הנאשמת סיפרה כי עקב מחלתה היא נאלצה בשנת 2005 להפסיק עיסוקה בהוראה. על מנת שתוכל להתפרנס היא פנתה להפעלת חדרי אירוח במשק בו היא גרה, ואשר העיסוק בהם  התאים ליכולת התפקוד שלה באותה עת. 

7.      חומרת העבירה -  פעמים רבות הביע בית המשפט העליון עמדתו לפיה על העונש הנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון והבניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאליים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. על בתי המשפט לתת יד למאבק בעבירות אלו, שהפכו לחזון נפרץ, ולהחמיר עם אלו אשר בונים ועושים שימוש במקרקעין באופן השם את החוק ללעג ולקלס.

         ראו, למשל: רע"פ 8701/08 מלכה וונש נגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה לודים (ניתן ביום 3.6.09); רע"פ 6665/05 ראיף מריסאת נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 17.5.06). 

         ברע"פ 2809/05 גבריאל טסה נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 22.5.05) אמר כבוד השופט רובינשטיין:

         "...  אין בתי המשפט צריכים להתנצל על מלחמה בנגע, שכיסה את הארץ, לעיתים עד כלימה;  אדרבה ואדרבה, כל הלוחם, הרי זה מבורך".